יום רביעי, 2 באפריל 2008

המרחב הבין אישי על אבי ומירה -חיים רקובר

שאלת המרחב האישי והחברתי שיוצרת הרשת היא אחת השאלות הגדולות מבחינתי.
כנות האדם עם עצמו ועם סביבתו היא מבחינתי הא.ב. של היותי אדם.
כאדם אני נתקל אין-סוף פעמים עם האפשרות להשיג משהו בקלות ולא ביושר. ההזדמנות לגנוב, לעגל פינות, להעתיק וכד' אורבת בכל פינה בחיינו. ועדיין אני מאמין כי זו לא דמות האדם השלם.
בציור של לאונרדו נראה האדם באופן הסימטרי שלו. במחינתי זה נסיון להציג את האופן העגול והשלם של האדם. באותה תקופה לא היו ניתוחים פלסטיים וניסו למצוא את האדם המושלם גופנית. היום ברור לכולם שזו לא הזירה המשמעותית. הזירה היא האמונות והערכים שעל פיהם אנו מנהלים את חיינו.
האפשרות המידית כל כך לשוטת ברחבי העולם, להגיע למידע מרחבי העולם, להכנס למידע אישי, להמציא דמות ולחיות בכאילו היא השקר המוחלט של עולם הרשת.
בתחילת השיעורים אבי שאל מה זה תקשרות, ועניתי מבט עיניים. העיניים הם האפשרות לימור קומניקציה, לוודא אמת, לבחון יושר.
אין עולם ווירטאלי בעולם האמיתי.
אין לאן לברוח, האסקפזיזים יתפוצץ בסמים והתאבדיות.
בעיני פיצולי האישיות הבלתי פוסקות, וחוסר הכנות העצמית של האדם עם עצמו הם יסוד קיומנו.
בואו נחייה את החיים הראשונים.
חיים

3 תגובות:

שרי אמר/ה...

אני מסכימה עם חיים, אך כקונטרה אשאל שאלה פשוטה למדי (ודי רטורית):האם לעניים אין גבול? (מרחב ראייה, זמן ראייה, שאיבת מידע בבת אחת וכד').
נכון כי תקשורת בבסיסה היא בעניים אבל העניים הן קצה העצבים של המח, והמח זקוק להרבה גרוים כדי להתפתח או אז השאלה באיזון בין העולם הפיזי אך המוגבל שלנו "החיים הראשוניים" לבין העולם הוירטואלי הבלתי מוגבל בעליל...

avi rosen אמר/ה...

חיים, הפוסט שלך מרגש!, לדעתי לאחר ש"נגסנו" בתפוח של עץ המידע המיידי, אין דרך חזרה לעולם ה"טבעי". אני שב ומפנה אותך לפוסט שלי בYNET
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3425752,00.html

אבי.

מירבא אמר/ה...

נכון שקל לזהות פירצות בחיי היומיום לגבי מה שכינית כפירצות לגניבה וזו חובתו של כל אדם שלא לפרוץ את הפיירצה הזו, שלא להתפתות להתנהגות שכזו. ולהישאר האדם ההגון שאתה יכול להיות.