אני מודה- משחקי מחשב לא עושים לי את זה/ כתבה: נרקיס טל

אני מודה- משחקי מחשב לא עושים לי את זה, אבל מחקרים מראים שאני לא אשמה, אני פשוט לא בגיל שגדל על משחקי מחשב.
לפני כמה חודשים ראיתי כתבה בחדשות ערוץ 2 שעשו על חדר כושר שכולו משחקי מחשב. ישבתי מול המסך ולקח לי כמה דקות להבין כמה זה רעיון גאוני ומי שהמציא את זה- הוא גאון. יש שיגידו שזה ממש לא טוב וזה רק מעודד את הנוער להמשיך להביט במסך כל-כך הרבה זמן ביום, אבל אני אומרת, למה לא? אם זה מה שיביא אותם לעשות כושר-זה פתרון חכם מאוד.
בכתבה הראו משחקים שונים שעל ידי דריכה על מקשים רצפתיים או סיבובי פדלים שונים שעובדים על שרירים שונים- הילדים מצליחים לשלב גם את המשחק הוירטואלי וגם מוציאים אנרגיה ומכך נהנים משני העולמות (מי אמר שהמחשב מגדל תחת).
הכתבה הזו הצליחה לעורר בי מחשבה על הנושא ולמרות שכמו שאמרתי בהתחלה אני לא חובבת משחקי מחשב- נורא רציתי לחוות את החוויה, כי את הכושר אני כן אוהבת וכן מתחברת לכל מה שקשור בהוצאת אנרגיה והחיבור בין שניהם גרם לי לקנות WII.
אני לא יודעת מי מכם שקורא את בלוג זה יודע מה זה, אבל WII זה משחק כמו פלייסטיישן (קונסולת משחקים) שמשחקים מול הטלויזיה. WII מגיע עם מספר משחקים (לאו דווקא כדורגל, לכל מי שכמוני לא מסוגל לראות את המשחק האלים הזה יותר מ-2 דקות), המשחק האהוב עלי הוא טניס ואני חייבת לציין שהתמכרתי.
לא להאמין אבל התמכרתי למשחק וירטואלי, אני שמשחקי מחשב לא עושים לי את זה.