יום רביעי, 25 ביוני 2008

בסוף היום כבר אני יוצאת מבולבלת...

כנסו והגיבו...
לפעמים מרוב מידע וטכנולוגיה הקו האדום מטשטש ובכנות, גם אני אישית לא יודעת אם הוא נחצה או לא.
לדעתי המסקנה המתבקשת של הקורס, דווקא שצריך ללמוד את הגבולות של עצמנו ואח"כ ללמוד איך לשמור עלייהם!

תודה לכולם.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3559138,00.html

תגובה 1:

ravi אמר/ה...

זו בדיוק הבעיה...
כיצד קובעים גבולות בעולם ללא גבולות.
גבולות של עולם איקלידי, זה שלפני הסייברסםפייס, בו יש הבדלים בין אובייקטים לסובייקטים, בין כאן לשם, ובין גלעד שליט לבינך, נמוגים ברשת!
בסייברספייס הכול כבר כאן ועכשיו, הפעולה והתגובה עליה מיידיים, זמן היציאה ל"מסע" הוא גם זמן ההגעה ליעד, הכול הופך למידע מיידי אותו ניתן לעבד בכול צורה ובכל זמן (סופרפוזיציה). האמת של עיתון מודפס, שתמיד יראה את אותו הטקסט, אינה האמת של היפרטקסט הנזיל בבלוג, ומי שלא מבין זאת נמצא בבעיה. אם מקבלים את הסייברספייס, יש להתנהג בהתאם לכלליו, אי אפשר "ללכת עם ולהרגיש בלי", דהינו לשפוט מציאות קיברנטית בכלים "מסורתיים", זה לא הולך ומבלבל כפי שציינת.
מי שחי במערתו האפלולית של אפלטון מתקשה להסתגל לשפע האור המציף אותו בסייברספייס, תגובתו הראשונה היא לחזור למערה הבטוחה של המדיום התקשורתי הקבוע והנשלט ע"י העורכים, המצנזרים, קובעי הטעם וכו'. ההיסטוריה מראה שאין דרך חזרה... צריך להסתגל למצב שהבלוג שלך הוא עוד כתובת כמו זו של עיתון "מכובד", ואם התוכן מעניין הוא יזכה לקריאה מרובה. יש צורך בהבנת המדיום ולנצלו לטובתנו, זו הייתה מטרת הקורס שלנו, אני מקווה שהוא היה "טריגר" בכיוון.
על העולם המרושת שהופך שטוח, על אפלטון ומערתו הקיברנטית ניתן לקרא ב:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3423745,00.html